פסק-דין בתיק ת"א 32085-03-10

1.       זוהי תביעה לפיצוי כספי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 7.6.42, עת צעדה בערבו של יום 13.9.05, בשעה 19:30 או בסמוך, לפי טענתה, בשביל גישה משובש ורווי מפגעים ומכשולים ברחוב פינסקר בקרית ים ושברה את מרפק יד שמאל. התובעת טוענת כי מעדה כתוצאה משקע באספלט המחבר בין שני קטעים של השביל, וצירפה לתביעתה תמונות של המפגע אשר סומן על ידה על גבי תמונה, ת/1, במהלך עדותה בפניי ביום 21.11.10. 

2.       מטעם התובעת העידה התובעת לבדה. הנתבעות ויתרו על עדותה של החוקרת מטעמם לאחר שמיעת עדות התובעת. בעדותה, ציינה התובעת כי נתקלה במפגע המתואר בת/1, המהווה שקע המחבר בין שני קטעי אספלט. לדבריה, שכנתה, אשורוב פארט, הייתה עדה לתאונה, וכך גם שני אברכים שמיהרו מבית הכנסת המצוי בסמיכות למקום, כדי להגיש לה עזרה.

3.       לאחר ששמעתי את עדותה היחידה של התובעת, לא שוכנעתי כי די בעדותה היחידה כדי להרים את הנטל המונח לשכמה להוכיח את גרסתה כי אכן נפגעה דווקא מן השקע בשביל הנטען על ידה ושסומן בתמונה, ת/1. התעודה הרפואית מיום התאונה שהוצגה על ידי התובעת, אמנם תומכת בטענתה כי נפלה ביום האירוע בשעה 19:30 או בסמוך, בדרכה לביתה, אך אין בה תימוכין לטענת התובעת כי נפגעה דווקא בשל המפגע הנצפה בת/1. 

4.       בפני החוקרת מטעם הנתבעות הצביעה התובעת על מפגע שונה לחלוטין מזה שנטען על ידה  בעדותה בפניי, הן מבחינת מיקומו בשביל (צד ימין בת/2 לעומת צד שמאל בת/1), הן  מבחינת הצורה, הן מבחינת הגודל והן מבחינת עומקו של המפגע (כפי שניתן ללמוד מהשוואה בין ת/1 לת/2). הקשר היחידי שניתן למצוא בין שני המפגעים הוא העובדה ששניהם מצויים על אותו השביל. ודוק. המפגע עליו הצביעה התובעת בפני החוקרת אינו "סתם" מפגע, אלא המפגע הגדול, המהותי והמשמעותי ביותר הנצפה בשביל, דבר המעורר תהייה שמא אין מדובר רק בטעות בתום לב של התובעת, אלא בניסיון להאדיר ולהעצים את המפגע בפני החוקרת מטעם הנתבעות.

5.       יודגש כי החוקרת העמידה את התובעת על כך שבא-כוחה הצביע על מפגע אחר (ובכל זאת עמדה התובעת על דעתה כי נפלה בשל המפגע הנצפה בת/2, ואף השיבה כי היא בטוחה כי זהו המפגע ממנו נפלה: " היא אמרה משהו כזה שעו"ד הראה מקום אחר" (פרו', עמ' 8, ש' 10); וכן:  " היא שאלה אותי אם אני בטוחה שזה כאן ואני אמרתי לה כן" (פרו', עמ' 8, ש' 9). התובעת גם אישרה כי בדרכן למקום המפגע, חלפו היא והחוקרת על פניו מבלי שהרגישה בו (פרו', עמ' 8, ש' 32).

6.       התובעת טוענת כי הבחינה בטעותה כבר בעת שהלכה חזרה לביתה, ואף מיהרה לתפוס את החוקרת לפני נסיעתה לדרכה כדי להעמידה על טעותה. הסבריה של התובעת בניסיון להסביר את הסתירה בעדותה מעוררים אי נוחות. התובעת הסבירה כי " הייתי מבולבלת גם מהמוות של אחי" (פרו', עמ' 9, ש' 8). כאשר הזכיר לה ב"כ הנתבעות כי אחיה נפטר לאחר האירוע, השיבה: " אבל גם שנה לפני כן היה לי רע" (פרו', עמ' 9, ש' 10). הוסיפה התובעת ותירצה את הבלבול בכך שהחוקרת העירה אותה בטלפון, ואפילו טרם הספיקה לשתות. לדבריה, הסבירה לחוקרת את טעותה בכך  ש- " אני מבולבלת בבוקר ועוד לא שתיתי" (פרו', עמ' 11, ש' 2-1). ואולם, התברר כי בטרם פנו התובעת והחוקרת למקום המפגע, עלתה החוקרת לביתה, השתיים שוחחו "על דא ועל הא"; התובעת אף הציעה לה קפה, והחוקרת סירבה (פרו', עמ' 7, ש' 5-4).

7.       עוד הסבירה התובעת כי גילתה את הטעות משום שכששבה לביתה, הבחינה כי המקום עליו הצביעה רחוק מידיי מבית הכסת, כאשר מה שלדבריה, בלבל אותה, היו החומות הסמוכות לשני המפגעים: " אני חזרתי לבד וראיתי שהחומה רחוקה מידי לבית הכנסת." (פרו', עמ' 7, ש' 17-15); וכן: " דפקתי לה על החלון ואמרתי לה סליחה, שהמקום לא נכון שהחומות בלבלו אותי" (פרו', עמ' 7, ש' 22). ואולם, היא אישרה כי התוספת הלבנה של החומה, אותה תוספת שבלבלה אותה, כבר הייתה קיימת בעת שהחוקרת הייתה במקום. 

8.       בסופו של יום, הודתה התובעת כי אין היא יודעת לומר בבירור היכן מצוי המפגע הנטען על ידה. התובעת נשאלה האם כיום היא מסוגלת להבחין במפגע ממנו נפגעה, והשיבה: " היום אם אלך בלי התמונות אראה לך את זה. התמונות מבלבלות אותי" (פרו', עמ' 9, ש' 21).וראו, גם: עדותה בפרו', עמ' 8, ש' 4: " כל המהמורות אותו דבר. יש כמה פסים של מהמורות. כל זה מבלבל".  ואכן, כאשר נתבקשה התובעת להצביע בתמונה, ת/3, פעם נוספת על מקום המפגע, היא הצביעה על מפגע שונה מזה עליו הצביעה בת/1, אם כי גם בזו הפעם הצביעה על מפגע בדמות תפר המחבר בין שני קטעי אספלט.

9.       לאור האמור לעיל, ולנוכח עדותה המבולבלת של התובעת, לא אוכל לקבוע פוזיטיבית, שהתובעת הוכיחה את גרסתה כי נפגעה מן המכשול עליו הצביעה בת/1, וזאת גם בהתעלם מטענת הנתבעות כי יש לייחס לחובתה את הימנעותה מלזמן לעדות את שכנתה המבוגרת, שלפי טענתה, הייתה עדת ראייה לנפילתה.

10.   ב"כ התובעת רומז בסיכומיו כי די בעובדה שמדובר בכביש משובש, רווי מפגעים, כדי לבסס את חבות הנתבעות. אין בידי לקבל טענה זו. אמנם, למרות אי הנוחות המתעוררת למקרא עדותה של התובעת, נכונה אני לצאת מנקודת מוצא, לפיה התובעת נפגעה במקום בו מצוי תפר בכביש המחבר בין שני קטעי אספלט. יותר מכך, נכונה אני לאמץ את גרסתה של התובעת כי מיקום נפילתה קרוב יותר לביתה ביחס למפגע המתואר בת/2, אותו הציגה בפני החוקרת, וזאת לאור דבריה כי הבחינה שהמפגע (הגדול) המתואר בת/2, רחוק מידיי מבית הכנסת שממנו הגיעו שני האברכים לסייע בעדה. ואולם, אין באמור לעיל כדי לסייע בידי התובעת.

11.   עיינתי בתמונות שצורפו כראיה, ובקטע הרלבנטי בו, לפי טענת התובעת, נפלה, ולמעט המפגע הגדול הנצפה בת/2, עליו הצביעה התובעת בפני החוקרת, והמפגע המתואר בת/1, לא הצלחתי להבחין במפגעים נוספים כנטען, בקטע השביל הרלוונטי.

12.   זהו המקום להזכיר כי לא כל תפר או סדק נימי בכביש הוא מכשול או מפגע המקים אחריות/חבות בנזיקין. לא דומות מהמורה, בליטה, גבשושית, שקע או מהמורה האחת לרעותה, ולא כל שקע או מהמורה מקימים חבות. לכן, גם אילו מדובר כלשונו של ב"כ התובעת, בשביל "המועד לפורענות" (וכאמור, הדבר לא הוכח, לא ביחס לכביש כולו, ולא באופן ספציפי ביחס לקטע השביל הרלוונטי), לא די בכך כדי לבסס חבות מקום שלא עלה בידי התובעת להוכיח את זהותו של המפגע הקונקרטי ממנו נפגעה. אכן, אילו הייתה התובעת נופלת במקום בו קיימים, זה בצמוד לזה, מספר מפגעים באופן שלא ניתן לזהות בבירור את המפגע הספציפי ממנו נפגעה, היה אולי מקום לשקול להקל על הנטל הראיתי המונח לפתחה. ואולם, בענייננו, טוענת התובעת למפגע ספציפי שלא השכילה להוכיח את מיקומו המדויק.

13.   לאור האמור לעיל, התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעות הוצאות משפט בסך כולל של 2,500 ש"ח.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 יום .

המזכירות תסרוק המוצגים לתיק האלקטרוני, ותחזיר את התמונות הצבעוניות שהוגשו לתיק  לב"כ התובעת .  

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים .

ניתן היום, ה' אייר תשע"א, 9 מאי 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: